קשר רנט א קאר בע"מ נ' בן בוכר ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להתקבל במלואה.

ואלה נימוקיי לפסק הדין:

ראשית, בהתאם לתמונות נזקי רכב התובעת ועל בסיס עדות הנתבע 1 בנוגע למיקום הפגיעה ברכבו, ניתן ללמוד כי רכב התובעת עמד בעת המפגש שבין הרכבים. ברכב התובעת התקלף הצבע בטמבון הקדמי – שמאלי והוא יצא ממקומו וכן ישנם סמני שפשוף. אילו רכב התובעת היה מתקדם ישר לכדי פגיעה ברכב הנתבעים טרם התאונה, אזי אך סביר כי לא היינו חוזים בסמנים אלו כי אם לכל הפחות בנזק ממוקד של מעיכה. זאת ועוד, הנתבע 1 הסביר לבית המשפט כי רכבו נפגע באזור המדרגה הבולטת מדופן הימין של רכבו. הדבר מתיישב עם טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו אודות התרחקות כביכול הדופן מאזור הפגיעה של רכב התובעת מאחר ומדובר בחלק בולט ברכב ונראה כי בעת הסיבוב הנתבע 1 לא אמד נכונה את ביצועו בהתחשב בנתון זה. בהקשר לכך אציין כי להבדיל מעדותו, ביצוע העקיפה נעשתה במקום שאינו רחב דיו בוודאי לא לרכב מסחרי המבקש לעקוף רכב מלפניו מהנתיב הנגדי. מסקנה זו עולה היטב מתמונת זירת האירוע שהוצגה לבית המשפט.

שנית, הוכח בפניי מעדותו של הנתבע 1 כי הוא עקף את רכב התובעת תוך יצירת סיכון תעבורתי שגרם לתאונה. כפי שציינתי, מדובר בעקיפה מהנתיב הנגדי, זאת להבדיל מטענתו בעניין זה, וכזו שלא נצרכה מתוקף עדותו כי הוא ראה את המשאית שבגינה נעצרה התנועה עובר לתאונה בדיוק עוזבת את המקום. מזיקוק עדותו של זה אני למד כי אצה לו הדרך לעקוף את רכב התובעת ואך הגיוני כי אילו המתין במעט התאונה היתה נמנעת. בהקשר לכך אציין כי לא קדמה לעקיפה, למרות מסוכנותה, כל התראה מוקדמת מצד הנתבע 1 כלפי נהג התובעת, דבר המלמד על דרך התנהלותו בפועל.

שלישית, הנתבע 1 לא שלל לחלוטין את התיזה כי הוא זה שפגע ברכב התובעת תוך כדי עקיפתו. לטענתו במצב מנח הרכבים בעת התאונה הוא לא יכל לראות את רכב התובעת זז לעברו [עמ' 3 שורה 30 לפרו' הדיון]. אם כך המה פני הדברים, עסקינן בעדות מן הסברה שלא ניתן לבסס עליה גרסה פוזיטיבית אלא מתוך הראיות הנסיבתיות בתיק שלא הוכחו, מולא עומדת עדות נהג התובעת שלא נסתרה כי ראה במו עיניו את רכב הנתבע 1 סוטה לעברו ופוגע בו. חיזוק נוסף לעמדת התובעת אודות פגיעת רכב הנתבע 1 ברכבה ניתן למצוא בהתנצלות הנתבע 1 שלא הוכחשה על ידו, [ שם, בעמ' 4 שורה 4 לפר' הדיון], תוך שאיני מקבל את הסיבה לכך הנובעת לעמדתו מהפצרת נהג התובעת בו לעשות כן. התרשמתי כי התנצלותו של זה היתה קשורה בלקיחת אחריות לתאונה ולא מסיבה אחרת.

לנוכח קבלת גרסת נהג התובעת לתאונה איני מוצא מקום לפסוק אשם תורם בתיק זה.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 1,585 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 18.2.12, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ד, 07 מאי 2014, בהעדר הצדדים.